הפרעת קשב, עדות אישית

אני ילדה לא מאובחנת, אשה מאובחנת יותר מדי. החיים שלי מורכבים משתי נקודות אל חזור נפלאות, האבחון שלי והולדת הבת שלי. אובחנתי בגיל ארבעים וחמש ומאז הפרעת הקשה היא באמת מרכז עולמי בכל אספקט אפשרי. דרך חשיפת הסיפור האישי שלי, אני מצליחה, אם להאמין למכתבים הרבים שאני מקבלת ושומרת, להסביר למי שאינם מבינים, או להסביר יותר למי שהם אחי ואחיותי למסע / משא איך זה להיות אדם עם הפרעת קשב, כמו מה זה הם שואלים תמיד. זה קצת כמו לחיות כל הזמן בהאנג אובר, או עם עשרים טלוויזיות פתוחות כל אחת על תחנה אחרת, ובאמצע, המורה שלי, המעביד שלי, מישהו רוצה את כל תשומת הלב שלי כאילו הוא היחד, ככה זה מרגיש!! בקיצור, אנ'לא סותמת את הפה, אבל בסוף ההרצאה תרצו לחבק את כל מי שאתם אוהבים ויש לו הפרעת קשב, או, אם אתם אחי ואחיותי, תתמלאו תקווה שעכשיו "הם" - אמא, אבא, ילדים, בן זןג, מעבידים, קולגות, חברים, ה ע ו ל ם ששמע את ההרצאה מבין אתכם ק צ ת יותר טוב. זהו.