נורית צור רבינו

אם מישהו היה אומר לי לפני עשר שנים שבעוד עשור אגור בגליל עם בעל ושני ילדים, הייתי צוחקת לו בפנים.
גרתי בתל אביב, למדתי בלונדון לתואר שני, חזרתי, וכפמיניסטית מהיום שאני זוכרת את עצמי - התברגתי לניהול שדולת הנשים בישראל. עבדתי יום ולילה ובשאר הזמן חייתי חיים של רווקה תל אביבית מצויה.
עשיתי בדיוק מה שחלמתי עליו ואהבתי כל רגע.

בשנת 2012 קיבלתי החלטה משנת חיים - לחזור לגליל. תוך מס' חודשים מצאתי את שי. היינו הרווקים היחידים ביסוד המעלה. התחברנו ומהיום הראשון לא נפרדנו.
למצוא את התפקיד הנכון עבורי, לקח לי כמעט שנה - שילוב של אסטרטגיה, פיתוח וניהול מיזמים גדולים. הצטרפתי לצוות ההקמה של אשכול גליל מזרחי כמנכ"לית של צוות קטנטן עם תקציב של 400 אלף שקל בשנה. היום אנחנו צוות של 30 איש שמנהל תקציב של כ-170 מיליון שקל בשנה.

והנה, אני שוב עושה בדיוק את מה שאני אוהבת וחיה את התגשמות חלומותיי.